החלטה בתיק ע"מ 1772/13

כתב האישום שהוגש נגד העורר כולל שלוש עבירות. האחת, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהצטרף לחוליה צבאית של ארגון החמאס מאוגוסט 2012 ועד ליום מעצרו; השנייה, הכנסת כספים לאזור ללא היתר, בכך שקיבל כספי חמאס מירדן בעבור תקופת כליאתו הקודמת; והשלישית, מגע עם האויב, בכך שהיה בקשר עם גורם מעזה השייך לארגון החמאס לצורך קבלת אותם כספים.

בית משפט קמא עצר את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שהותיר את האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר ללא עילה מיוחדת. העורר עשה שימוש באפשרות זו, אולם בקשתו לשחרור במסגרת העיון החוזר נדחתה, ומכאן הערר שלפניי.

טענתו המרכזית של הסניגור שטען בלהט רב, הייתה כי העורר אמנם הסכים להצטרף לחוליה צבאית, אולם המדובר ברעיון בלבד שלא הבשיל לכלל פעולה כלשהי. יתר על כן, לטענת הסניגור, הראיות אינן מבססות את המיוחס לעורר בכתב האישום שכן העורר הפסיק את חברותו מיוזמתו בחודש נובמבר 2012, ועניין זה כשלעצמו מלמד על הפחתה משמעותית במסוכנות. הסניגור ציין כי לעורר אמנם עבר פלילי ומאסר מותנה בר הפעלה, אולם חרטתו, הודאתו בטעותו והעובדה כי המניע המרכזי לעזיבתו את "הרעיון שלא הבשיל" הייתה רעייתו, מלמדים על מי שישנה הצדקה משמעותית להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

הסניגור הציע חלופת מעצר הכוללת ערבות כספית גבוהה, ערבים ישראלים ומעצר בית מלא בהשגחת אשתו של העורר, שלטענתו כבר הוכיחה את מידת השפעתה עליו.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר וטענה כי מכלול הראיות מלמד על חברות שלא נפסקה. לחילופין נטען כי העבר הפלילי מלמד הן על מסוכנות והן על חשש להימלטות מאימת הדין, ועל כן גם מטעמים אלה יש לדחות את הערר.

דיון

ראיות לכאורה

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם העורר הפסיק את חברותו בהתאחדות הבלתי מותרת, ומהי מהותה של אותה התארגנות - חוליה צבאית או "רעיון שלא הבשיל". אין מחלוקת לגבי יתר האישומים במקרה זה.

העורר עצמו מודה בכך שהתגייס לפעילות במסגרת ארגון החמאס לכל דבר ועניין ואינו מנסה בעצמו לטעון כי מהדובר ברעיון ללא כוונה או הבשלה . העורר מסר בחקירתו כי בחודש אוגוסט 2012 הציע לו חברו לואי אלטויל להתגייס לחוליה צבאית במסגרת ארגון החמאס והוא הסכים. העורר מוסיף ומתאר באמרתו כי לואי ביקש מהעורר כסף לרכישת אמל"ח אולם העורר מסר כי אין לו. כעבור שלושה חודשים פנה אליו שוב לואי, שוחח עמו על פעילות החוליה הצבאית והודיע לו כי הוא מתכנן לרכוש נשק באמצעות קצבתו מהחמאס. גם לכך העורר נתן את הסכמתו. עם זאת העורר הוסיף כי זמן קצר לאחר מכן, הוא ניתק את הקשר עם לואי בשל לחצה של אשתו.

יש לומר כי לצד עדותו של העורר קיימת גם עדותו של לואי, אשר מאשרת פרטים רבים מדבריו של העורר. גם לואי ציין כי העורר לבסוף סרב להמשיך בחוליה.

מהדברים האמורים ניתן להסיק ראשית, כי ההתארגנות בה מדובר הייתה בפירוש חוליה צבאית של ארגון החמאס. כך מתייחס לכך העורר עצמו, וכך גם שותפו. השיחות על רצון וניסיון להשגת אמל"ח משתלבות היטב במאפייניה של חוליה טרור צבאית שמטרתה ביצוע פיגועים. לפיכך, הניסיון של ההגנה להמעיט מערך הדברים אינו מתיישב עם הראיות.

מאידך, על פי חומר הראיות, העורר אכן הפסיק את מגעיו עם לואי, לדבריו על פי לחצה של אשתו. לואי עצמו מאשר כי העורר הפסיק את הקשר עמו, ועל כן צודק הסניגור בטענתו כי הראיות מלמדות במקרה זה על חברות מופסקת.

עילת מעצר

אדם המצטרף לחוליה צבאית של ארגון החמאס מלמד בכך על מסוכנותו. קל וחומר, כאשר הוא עושה כן לאחר ששוחרר מהכלא בעקבות מאסר שהוטל עליו בגין חברות ופעילות בחולייה צבאית אחרת של החמאס. במקרה זה ישנה חומרה נוספת, המתייחסת לכוונתה של החוליה לרכוש נשק - עניין שנעשה בהסכמתו המלאה של העורר.

אכן, העורר אמנם הפסיק את חברותו בחוליה, אולם לא מטעמים של שינוי אידיאולוגי או אי הסכמה לדרך הפעילות הצבאית, אלא בשל לחץ משפחתי. לחץ שייתכן ויתמיד, וייתכן שלא. בכל מקרה, אני מוכן לקבל כי הפסקת החברות יכולה ללמד על מסוכנות מעט פחותה יותר, אולם משקלה אינו גבוה, לטעמי, כאשר מביאים בחשבון שאין זו הפעם הראשונה בה פועל העורר באופן דומה.

בנוסף, אין חולק כי נגד העורר תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה בן שמונה חודשים. העונש לו הוא צפוי אם יורשע, גם אם רק בחברות מופסקת בחוליה צבאית, ובהתחשב ביתר העבירות שבכתב האישום, הינו עונש משמעותי. במקרה כזה, מלבד המסוכנות, קיימת עילה נוספת של חשש להימלטות מאימת הדין, שכן ייתכן שעל מנת להימלט מעונש מאסר משמעותי, יבכר העורר להפקיר את ממונו ויתחמק ממשפטו. מאחר והעורר מתגורר בעיר חברון, בה קשיי האכיפה ידועים, חשש זה מתעצם (ראו למשל ע"מ 1005/12 התביעה הצבאית נ' סמחאן (פורסם בנבו, 3.1.2012); ע"מ 2221/12 סלמאן נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 14.8.2012).

לפיכך, לטעמי, השילוב של שתי העילות גם יחד, מצדיק במקרה זה את הותרתה של החלטת בית משפט קמא על כנה. על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 11 ביולי 2013, ד' באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: